גלריה ק' Q Gallery

פרפרומנס טראנסיס – עורבנית-חקיינית, אילן מויאל. צילום: אורית זיסמן

"עורבי האירוויזיון" הוא ערב פרפורמנס שהתקיים במסגרת התערוכה, בהשתתפות דורון בראונשטיין, מירב טלאור והאוצר אילן מויאל. במסגרת הערב הוצג המיצג "טראנסיס – עורבנית־חקיינית", פעולה חיה שנעה בין שיר לשאלה, בין חיקוי להפרעה. על רקע הקריאה לחרם והדיון הציבורי סביב השתתפות ישראל באירוויזיון, הגוף עטה כנפיים שחורות וביקש לא לייצג אלא להדהד. המשפט "רציתי רק לשיר" חזר כטקס וכערעור גם יחד, בעוד ההצבעה אל הקהל חשפה תשוקה קולקטיבית לקול – ופחד ממנו. המיצג אינו מציע עמדה חד־משמעית; הוא פועל כסדק בזמן: שיר שאינו דגל, קול שאינו גבול, זהות המצויה בתנועה.

דורון בראונשטיין הציג טקסט שנשא אופי פרובוקטיבי ושאלתי. לבוש חולצה שחורה עם הכיתוב באנגלית "I Love Trump" וקפייה על צווארו, הוא בחן את יחסי המשיכה שבין תרבות האירוויזיון לבין קהלים מודרים, דרך רשימה של מאפיינים המזוהים עם התחרות: גלמור, דיוותיות, הגזמה מוחצנת, שפע, אקלקטיות, צבעוניות ורגע השיא הקולקטיבי של הקתרזיס – ההצבעות.   במהלך הדברים הוא קשר בין מבנה ההצבעה והמתח הדרמטי של התחרות לבין רגע היסטורי מכונן — שידור הצבעת האו״ם בשנת 1947 — כרגע טעון בזיכרון פוליטי וטראומטי. המיצג לא הציע מסקנה מפורשת, אלא השאיר את ההדהוד פתוח: בין מופע בידורי לבין היסטוריה לא פתורה.

במהלך הערב הוקרן גם הווידאו של מירב טלאור, „רציתי רק להיוולד” — עבודה המציבה את הגוף במרחב אינטימי כזירה של לידה עצמית. דימוי של חבל טבור מלאכותי קושר את הגוף אל חומר תעשייתי שקוף ודביק, ההופך בהדרגה למנגנון כריכה וכבילת־עצמי. ניסיון ההיחלצות מסתבך בשכבות נוספות של הדבקה, עד לרגע חיתוך המאפשר תנועה מחודשת. העבודה מהדהדת את מהלך הערב כולו: בין היקשרות לשחרור, בין הרצון להיוולד לבין מציאות העוטפת ומגבילה, ובין קול המבקש להישמע לבין שכבות של השתקה. צילום: אורית זיסמן