זו אינה הופעה.
זו אריה אזרחית.
הקול מבקש רק לשיר.
הרעש הוא שמעיר את השנאה משנתה.
זהו רעש מצטבר:
אנטישמיות, בורות, כאב, הזדהות, עצב, כעס, חמלה —
מכלול הקולות שכל עם ולאום נושאים עם תרבותם, באשר היא.
היצירה אינה מאשימה את השירה,
אלא את הרעש העוטף אותה —
ואת חוסר היכולת להבחין ביניהם.
This is not a performance
It is a civic aria
The voice seeks only to sing
It is the noise that awakens hatred —
noise made of fear, ignorance, pain, identification, grief, anger, and compassion
carried by every person and every culture
The work does not accuse the song
but the world that can no longer distinguish
between voice and noise
Curatorial text: Ilan Moyal
האם מדינת ישראל צריכה להשתתף באירוויזיון? Should the State of Israel participate in Eurovision?
גלריה ק' Q Gallery 
כתיבת תגובה