מאת: אילן מויאל, אוצר התערוכה
מציגים: אושרת כרמלי ,בר גורדון, האמנית האלמונית, ורד נמרוד, חנה אשורי, חדווה ראובן, מור קייל, מעיין שלום, מרים שטרמן, ניצן ישמח, עינת שטקלר, שירי חנה לס, תמי אלקון.
אני כותב את הטקסט הזה כשהחלל כבר עומד.
העבודות תלויות, הווידאו מוכן, וחדר המורים בנוי — מיחם, כיסאות, שולחן. לא כדימוי, אלא כמצב.
מורות מתות בסתר לא נולדה כרעיון לתערוכה. היא נולדה מתוך מפגש. השנה האחרונה העמידה אותי, באופן שלא ביקשתי, מול מצבו של מקצוע ההוראה — לא כתיאוריה ולא כעמדה עקרונית, אלא כמציאות שחדרה אל חיי ואל גופי, ואילצה אותי לפרש. לא מהזווית של מי שמתבונן מבחוץ, אלא מתוך השתייכות.
יש רגעים שבהם אתה מבין שהמקצוע שבו אתה פועל כבר אינו רק תפקיד, אלא תנאי קיום. שהעייפות אינה תוצאה של עומס רגעי, אלא של דרישה מתמשכת להחזיק — ידע, סמכות, יציבות — גם כשמשהו יסודי נסדק. המפגש הזה לא התרחש דרמטית; הוא התגלגל לאט, דרך שגרה, דרך התעקשות להמשיך.
לא ביקשתי לייצג מורות, אלא להקשיב לנקודה שבה הסיפור שלהן פגש את שלי. ככל שהעבודה התקדמה, הבנתי שאני עוסק פחות במערכת החינוך ויותר במחיר של ההחזקה עצמה: מה קורה לגוף שנדרש להיות נוכח תמיד, גם כשהיכולת להחזיק כבר נשחקת. מה קורה לנפש?
חנה אשורי: "כאשר הגעתי מהקיבוץ לבית ספר תיכון האזורי הרגשתי התנגדות ותחושת איום משיטות הלמידה "העירוניות" הקשוחות, ממשטרות.
התלמידות והמורות החדשות נראו מפחידות,
אבל גם עם עוצמה מסתורית.
הדמויות 'המכשפיות' בציור מטילות כישוף אחת על השנייה, בו זמנית עם ברכה הדדית."
בחרתי לפתוח את התערוכה סמוך לחופשת חנוכה מתוך כוונה מודעת. זהו זמן שבו מתאפשרת עצירה — לא חופש במובנו המלא, אלא השהיה. סדק בלוח הזמנים, שמאפשר לראות את מה שבימים רגילים נדחק לשוליים.
חדר המורים שנבנה בגלריה אינו מחווה ואינו ביקורת נוחה. זהו מרחב מוכר לי מאוד — המקום שבו למדתי עד כמה עיקר ההוראה מתרחש מחוץ לשיעור עצמו. רציתי להביא אותו אל מרכז החלל לא כסמל, אלא כעובדה.
הווידאו המורה האלמונית נוצר מתוך הקשבה, אך גם מתוך זיהוי. הבחירה שלא להראות פנים אינה אסתטית בלבד; היא נובעת מהכרה בכך שיש מצבים שבהם הזהות האישית פחות חשובה מהמבנה שמייצר את הפגיעה.
אני כותב רגע לפני הפתיחה, כשגם אירוע הפרפורמנס שיתקיים במהלך ימי התערוכה עדיין מתהווה. במובן זה, הוא ממשיך את אותו קו: נוכחות של גוף מלמד, שנע בין שליחות לפגיעוּת, בין אחריות להיעלמות.
התערוכה כבר כאן.
היא נולדה מתוך נקודה שבה כבר לא ניתן היה להמשיך מבלי לעצור ולפרש.
גלריה ק' Q Gallery 
כתיבת תגובה