גלריה ק' Q Gallery

עץ הזית כמו הבית, אילן מויאל, דימוי דיגיטלי, 2025.

שיר שמביט בעץ הזית כסמל טעון של מקום. בין ריח גשם ראשון למסיק בעיר, בין חומוס במסעדה ערבית לבין ביזת יבול בגדה — הזית הופך למראה של המציאות כאן, "בשולי המלחמה". פרי של חסד ושלום שנהפך לכלי לאומנות; עץ שהוא בית, שמן שהוא גם משיכה וגם מריבה. דרך השורשים — תרבותיים, דתיים וחילוניים — השיר מבקש לגעת במתח שבין הזיכרון, הכאב, והבית שאנחנו מנסים לשמור עליו.

נִיחוֹחַ שֶׁל גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן בָּאֲוִיר

עוֹנַת מַסִּיק הַזֵּיתִים הִגִּיעָה לָעִיר

זְמַן טוֹב לְנַגֵּב חוּמוּס בְּמִסְעָדָה עַרְבִית

וְלִבְזֹז אֶת הַיְּבוּל בַּגָּדָה הַמַּעֲרָבִית

עֵץ הַזַּיִת כְּמוֹ הַבַּיִת

שֶׁמֶן הַמְּשִׁיכָה, טַעַם הַשִּׂמְחָה

פֵּרוֹת שֶׁל חֶסֶד עוֹלָמִי

הוֹפְכִים לִכְלִי נֶשֶׁק לְאֻמִּי

הַגֶּשֶׁם מְטַפְטֵף עַל עֲצֵי הַזֵּיתִים,

הַטִּפּוֹת מַשְׁקוֹת אֶת פְּרִי הַמְּלָכִים.

הַסֵּמֶל שֶׁל הַשָּׁלוֹם, בִּשְׁמָם שֶׁל קְדוֹשִׁים,

כָּעֵת קַל יוֹתֵר לַעֲקֹר אֶת הַשָּׁרָשִׁים.

עֵץ הַזַּיִת, כְּמוֹ הַבַּיִת

שֶׁמֶן הַמְּרִיבָה, דֶּלֶק מִלְחָמָה

שָׁרָשִׁים שֶׁל קִיּוּם תַּרְבּוּתִי

מִתְפַּצְּלִים לְחִלּוֹנִי מוּל דָּתִי