אֶרֶץ חֲבוּלָה, מְדִינָה אֲבֵלָה, יִשְׂרָאֵל

אֶרֶץ חֲבוּלָה מְדִינָה אֲבֵלָה יִשְׂרָאֵל

שיר קינה ומחאה על ארץ שנקרעה מבניה ובנותיה — אדמה של אמונה, של מלחמה ושל שכחה. בין העמים, בין תקווה לאובדן, נולדת זעקה חדשה על זהות ועל זיכרון. דור אחר דור נושא בלבו את אותה פציעה — טראומה בין־דורית שהופכת את הלב לשדה קרב, שבה נלחמים האהבה והפחד, האמונה והייאוש, האדם והמדינה.

מילים: אילן מויאל

דור אחר דור נושא בלבו את אותה פציעה —
טראומה בין־דורית שהופכת את הלב לשדה קרב,
שבה נלחמים האהבה והפחד,
האמונה והייאוש, האדם והמדינה.

אֶרֶץ חֲבוּלָה, מְדִינָה אֲבֵלָה.

שְׁנֵי עַמִּים, בְּנֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ.

מִבֵּרֵאשִׁית נִלְחָמִים,

יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק אָחִינוּ.

עַל אֲדָמָה, עַל זְכוּת רִאשׁוֹנִים.

מִסָּבִיב שְׁמָמָה וְדָם שֶׁל מַאֲמִינִים.

שָׂמִים לְכֻלָּם פְּלַסְטֵרִים עַל תַּחְבּוֹשׁוֹת

וְאוֹמְרִים לָנוּ שֶׁאֵין מָה לַעֲשׂוֹת.

מִשְׁפָּחוֹת חֲבוּלוֹת בַּלֵּב וּבַנְּשָׁמָה,

אֲבוּדוֹת לְדוֹרוֹת, תָּמִיד בַּמִּלְחָמָה.

אֶרֶץ חֲלֻקָּה, זֶהוּת מְחוּקָה.

שְׁתֵּי דָּתוֹת, בְּתַחֲרוּת עַל שְׁמֵנוּ,

מִימי הַמִּקְרָא, גּוֹנְבִים אֶת קוֹלֵנוּ.

"הַמַּלְאָכִים" – הַנְּשִׂיאִים וְרָאשֵׁי הַמֶּמְשָׁלָה

מְחַבְּקִים אֶת הַתֹּאַר בְּעֶלְיוֹנוּת אֻמְלָלָה,

וְעַל רָאשֵׁינוּ תִּפֹּל הַקְּלָלָה.

שָׂמִים לְכֻלָּם פְּלַסְטֵרִים עַל תַּחְבּוֹשׁוֹת

וְאוֹמְרִים לָנוּ שֶׁאֵין מָה לַעֲשׂוֹת.

חַיָּלִים לוֹחֲמִים בַּלֵּב וּבַנְּשָׁמָה,

אֲבוּדִים מִתְאַבְּדִים לֹא מוֹצְאִים נֶחָמָה.

כתיבת תגובה