תנועת יופיו ועדינותו של הקו הפיוטי המאפיין את עבודותיה של סיון, מייצר דימויים מרחפים, השרויים במצב של תנועה תמידית ומעין מצבים ותתי-יקומים המרגישים כמו הבזק של אפשרות, משאלה או לחלופין מחשבה, זיכרון ומעוררים תחושה של הדהוד מחלום/מקום בראשיתי נשכח.     המצע השחור האטום, המשמש כבסיס ראשוני ונותר חשוף אף בסיום תהליך העבודה – למעט "הדימויים המרחפים" –  מהווה את הריק המוחלט שלתוכו יוצקת סיון ברגישות את כל כולה מתוך מסעותיה האינטימיים ביותר לעבר יצירת פיסה של "בית", סוג של מציאות חלופית לתקוות, מחשבות, כמיהות ובעיקר מקום מכיל באינסופיות של הכלה ואפשרות קיום אחרת.